<h1>ראבי"ה סימן אלף קנ"ג</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ות"ר (ת"כ פר' אמור הט"ו) לא יטמא בעל בעמיו מה ת"ל [לפי שנאמר] לאמו ולאביו לבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו יטמא להם בין פסולין בין כשירין יכול אף לאשתו מיטמא בין כשירה בין פסולה ת"ל לא יטמא בעל יש בעל מטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשירה ואינו מטמא לאשתו פסולה. לאמו ולאביו אפילו אמו שנתחללה מטמא לה, ולבנו ולבתו יכול אפילו נפלים ת"ל לאמו ולאביו מה אמו ואביו בר קיימא אף בנו ובתו בר קיימא יצאו נפלים, ולבנו ולבתו בין כשרין בין פסולין (כדתניא) [כדתנן] מי שיש [לו] בן (ו)מכל מקום וכו' עד ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ואמרי[נן] (כ"ב ע"ב) למאי הילכתא ליורשו וליטמא לו. וגם לאחיו ולאחותו דתנן ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. ולאחיו ולאחותו יכול אפילו אחיו ואחותו מאמו ת"ל בנו ובתו מה בנו ובתו (שהם) [שהוא] יורשו אף אחיו ואחותו (מאמו) שהוא יורשו פרט וכו'. ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה יכול שאני מוציא מוכת עץ ת"ל אשר לא היתה לאיש מי שהויתה ע"י איש ולא שהויתה בדבר אחר. ומקצת דיני טומאותיהן מפורשים בגמ' בפ"ג מינין (מ"ב ע"ב) ובפרק כהן גדול ונזיר (מ"ז ע"א).
<h2>דף כט:</h2>
כי אם לשארו אין שארו אלא אשתו שנאמר (ויקרא י"ח) שאר אביך הוא. הקרובה אליו ולא הגרושה. ואמרינן בגמרא תני' ר' חייא בר אביי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה [וכן היא] לא אוננת ולא מטמאת לו מתה אינו יורש[ה] מת הוא גובה כתובתה.
<h2>דף ס.</h2>
גרסינן בפרק הבא על יבמתו ת"ר אחותו ארוסה ר' מאיר ור' יהודה [אומרים] מטמא לה ר' יוסי ור' שמעון אומר' אין מטמא לה אנוסה ומפותה ומוכת עץ אין מטמא לה וכו'. וכי מעיינת התם במוכת עץ הלכה כרבים שמיטמא לה. ובאחותו ארוסה שנתגרשה ואחותו בוגרת או מוכת עץ מטמא להם. והכי מסקנא דהילכתא.
